התאריך הוא ה-14 באוקטובר, יום בו לרבים מאתנו כתובות מטלות רבות ביומן 'אלה' שלנו אך הפעם השארנו אותו חופשי לגמרי, מפני שזה היום שלנו, יום המתנדבים של 'אלה'. אישית, אני מוצאת זאת מאוד מיוחד להיות חלק מקבוצה יוצאת דופן זו. מאטייס, השם כבר אומר הכל, קיימות כבר אגדות ואמרות על אנשים אלו, אך אנסה לתאר אותם במשפט אחד ארוך: מאטייס, אנשים אשר, בצורה בלתי אנוכית, יכולים לשים עצמם, לעיתים קרובות, ברקע, במטרה להעניק אושר למישהו אחר לזמן קצר. על ידי כך מעשירים אותם אנשים את חייהם והופכים מאושרים בעצמם. או, אם להגיד זאת בקצרה: אנשים עם לב חם אשר רוצים ויכולים לתת מעצמם.

מה אתה עושה כאשר בעבודתך בתור מתנדב, אתה עובר בטעות גבול, כאשר בזמן ביקור נעים עולה נושא אשר נחשב בעיני מוטב ההתנדבות שלך לאסור ומעלה בו רגשות עזים? ליום המתנדב השנה נבחר הנושא 'טאבו בעבודת ההתנדבות', המתנדבים חולקו לקבוצות בהן דיברו על הדברים אותם לא נעים או לא יאה לעשות, או לדבר עליהם. טאבו מהווה חלק בלתי נפרד מכללי ההתנהגות ובכל חברה קיימות אותן 'פרות קדושות': דבר שבתרבות מסוימת נחשב נורמאלי ומסרי, יכול להיות אסור בתרבות אחרת. גם ברמה האישית קיימים נושאים מסוימים שהם טאבו ולכולנו יש נושאי שיחה מסוימים עליהם קשה לנו לדבר.לעיתים קרובות זה קורה מפני שנושא השיחה הינו כאוב או שהוא מעלה רגשות חזקים, ומפחד מרגשות אלה אנו מחליטים להתייחס לאותו נושא כאל טאבו.
 

פוגשים מכרים ביום המתנדב

שלום,

אני בן 27 וסטודנט לתואר שני. רציתי לתאר כאן בעיה שיש לי עוד מהתואר הראשון כל תקופת בחינות. כבר לפני שתקופת הבחינות מתחילה, כשאני יודע שהיא עוד מעט מגיעה, אני נכנס ללחץ, קשה לי להירדם ולישון בלילות ואני מרגיש שאני צריך להפסיק את כל הפעילויות שלי (עבודה, ספורט, חברים וכו') ורק ללמוד כל היום. יום לפני מבחן אני בדרך כלל בכלל לא מצליח להירדם, מה שעוד יותר מלחיץ אותי. ובדרך כלל אני מגיע למבחנים עייף ולחוץ וממש קשה לי להתרכז בבחינה עצמה מרוב לחץ. אני ממש יכול להרגיש את זה בגוף, הלב שלי מתחיל לפעום מהר, הפה מתייבש וקשה לי לחשוב. אני חייב לציין שבדרך כלל הציונים שלי די טובים ואין לי הרבה מועדי ב', ובכל זאת, אני מרגיש שזה פוגע לי באיכות החיים. אני רואה חברים שלי מהלימודים שמתמודדים עם התקופה המעצבנת הזאת הרבה יותר בקלות ואני ממש לא רוצה לעבור את זה שוב פעם עד סוף התואר. האם יש לזה פתרון? מה אני יכול לעשות בשביל להפחית את זה?

Het is 14 oktober, de dag die door velen van ons is gemarkeerd in onze drukbezette Elah agenda en absoluut vrijgehouden, want het is onze dag, de dag van de maatjes (vrijwilligers) van Elah. Maatjes, het woord zegt eigenlijk genoeg, maar sta mij toe deze categorie mensen in een lange zin te beschrijven: maatjes zijn mensen die zichzelf onbaatzuchtig op de achtergrond kunnen zetten met als doel de ander voor een bepaalde tijd gelukkig te maken. Dat alleen al is een goed recept om een geslaagde dag met elkaar door te brengen.

Wat doe je wanneer je als maatje per ongeluk een grens overschrijdt, wanneer je tijdens een koffiebezoek een onderwerp aansnijdt dat verboden terrein is en heftige emoties oproept bij je lidmaatje?
Tijdens de maatjesdag hebben we, verdeeld in groepjes, gesproken over datgene waarover juist niet gesproken kan worden.


Oude bekenden ontmoeten op de maatjesdag
 

Ik ben 27, studeer voor mijn MA en wil jullie een probleem voorleggen waar ik al eerder last van heb gehad. Nog voordat examens beginnen, word ik gespannen en slaap slecht. Ik denk dan dat ik al mijn andere bezigheden moet stoppen (werk, sport, vrienden etc.) en de hele dag moet studeren. Een dag voor een dag examen lukt het me meestal helemaal niet in slaap te vallen, wat me nog meer zenuwachtig maakt. Moe en gespannen kom ik voor het examen aan en door die spanning kost het me heel veel moeite me te concentreren. Ik kan de spanning in mijn lichaam voelen: mijn hart begint hard te kloppen, mijn mond wordt droog en ik kan niet nadenken. Ik moet erbij vermelden dat ik meestal goeie cijfers haal. Toch wil ik hier niet tot het einde van mijn studie mee geconfronteerd worden. Wat kan ik doen om eraf te komen?